מלחמה משאירה הד בפנים: פלאשבקים, דריכות, קפיצות מרעש קטן, שינה קטועה, הימנעויות.
זה לא “חולשה” זו תגובה אנושית לאירועים לא-אנושיים, החדשות הטובות הן שיש טיפולים יעילים שמחזירים שליטה, משמעות ושקט יחסי לחיים.
מה זו פוסט-טראומה ומתי פונים לעזרה?
כולנו חווים סטרס אחרי אירוע קיצון. כשסימפטומים (סיוטים, זיכרונות חודרניים, דריכות, הימנעות, אשמה) נמשכים מעל חודש ופוגעים בתפקוד זה הזמן להערכה מקצועית ולטיפול.
הנחיות קליניות בינלאומיות ממליצות לזהות ולטפל מוקדם, כדי לצמצם סבל ולהחזיר תפקוד.
בישראל, בעקבות אירועי 7.10 נרשמה עלייה חדה במדדי חרדה, דיכאון ותסמיני PTSD עם אוכלוסיות פגיעות יותר (נשים, בני מיעוטים, נפגעי אובדן/עקירה). המשמעות: צורך ממוקד ונגיש בטיפול.
מה עובד? טיפולים מבוססי-ראיות
CBT ממוקד טראומה (כולל חשיפה מעבדת)
EMDR
CBT דיגיטלי/מרחוק במקרים מתאימים
אלו הטיפולים הראשונים המומלצים במרבית ההנחיות (WHO, NICE, ISTSS).
הם מלמדים לווסת את הגוף, לעבד זיכרונות טראומטיים ולהחזיר שליטה הדרגתית לחיים.
למבוגרים, SSRIs/SNRIs עשויים להפחית סימפטומים (חרדה/דיכאון/עוררות).
יש לשקול עם פסיכיאטר כחלק מתכנית טיפול, לא במקום טיפול פסיכולוגי.
לגבי סיוטים פראזוסין עשוי לסייע לחלק מהמטופלים, אם כי העדויות מעורבות ולכן לרוב כטיפול ממוקד לסיוטים ובזהירות.
דיבריפינג יחידני (שיחת “פריקה” מובנית אחת בסמוך לאירוע) אינו מונע PTSD ואינו מומלץ כהתערבות מניעה.
במקום זאת לתת סיוע פסיכולוגי ראשוני (PFA): בטיחות, מידע, חיבור למשאבים, תמיכה פרקטית.
טיפול שמגיע עד הבית – למה זה משנה?
לא כל אחד יכול/רוצה להגיע לקליניקה, טיפול בבית או במרחב מוכר:
* מגדיל תחושת ביטחון ושייכות
* מאפשר תרגול אמיתי: יציאה מהבית, נסיעה, מפגש חברתי
* משלב משפחה/סביבה תומכת (כאשר זה נכון)
גם טיפולי חשיפה/PE ו-CBT הוכחו יעילים בטלה־בריאות עד הבית עם תוצאות שאינן נחותות מטיפול פרונטלי במרפאה.
איך זה נראה בהוויה – גישה אינטגרטיבית, רכה ומעשית
תמיכה למשפחות – חלק מהפתרון
בני משפחה מושפעים לא פחות: חוסר אונים, הימנעות ממגע בנושאים קשים, עייפות אמפתית. הדרכה ממוקדת מחזקת תקשורת, גבולות רכים ותמיכה יעילה – בלי “להציף” את הבית.
שאלות נפוצות
תוך כמה זמן מרגישים שינוי?
בטיפול ממוקד טראומה (CBT/EMDR) לא מעט אנשים מרגישים שיפור תוך שבועות ספורים, לעיתים משלבים תרופות לתמיכה סימפטומטית.
העיקר: תדירות רציפה ותירגול בין מפגשים.
אני בסך הכול מתפקד/ת, אבל יש לי סיוטים והתפרצויות. זה אומר שיש לי פוסט־טראומה?
לא בהכרח. זה יכול להיות חלק מתגובה לטראומה או פוסט־טראומה, רק מומחה יכול לאבחן.
כך או כך, יש טיפולים שעוזרים(כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, EMDR וכלים להרגעה ולשינה)
אם זה חוזר ופוגע לך בחיים שווה לבדוק ולקבל מענה מותאם.
יש שירותים ציבוריים נגישים?
כן. משרד הבריאות מפעיל מרכזי חוסן ושירותי סיוע ללא תשלום/בהשתתפות נמוכה, גם טלפונית/זום.
אפשר לשלב בין הציבורי לפרטי לפי הצורך.
לסיכום
פוסט-טראומה אחרי מלחמה היא לא גזר דין – זה מסע.
עם טיפול מוכח, מותאם ונגיש (גם בבית), חוזרים בהדרגה לשגרה עם פחות הימנעויות ויותר חוסן.
אם משהו מזה נוגע לך או למישהו קרוב אנחנו כאן, רגישים ומקצועיים, להתחיל ביחד.
הוויה – בחזרה לחיים.
