הסתגרות עמידה

הקדמה:

אם יש לכם בן משפחה שנמצא בבית ולא יוצא, לא מתקשר, לא זז – אתם לא לבד
לפעמים זו לא "תקופה קשה" אלא מצב שקיבל שם: הסתגרות עמידה
זה מצב שמבלבל, שוחק ומותיר את ההורים חסרי אונים
אבל גם שם, בתוך הקיפאון – יש דרך להיכנס, בזהירות, בנוכחות, ולבנות גשר לחיים

הסתגרות עמידה – ומה בכל זאת אפשר לעשות

יש בתים שבהם שקט, אבל משהו בפנים צורח
הכול נראה מתפקד: יש עבודה, בית נקי, סדר יומי
אבל מאחורי הדלת – נער או בן משפחה שמסתגר כבר חודשים, לפעמים שנים
לא יוצא, לא מתקשר, בקושי חי
ואף אחד לא יודע מה לעשות

בהוויה, אנחנו פוגשים לא פעם את המצבים האלה – הסתגרות שקפאה בזמן
אנחנו קוראים לה "הסתגרות עמידה": הסתגרות ממושכת שמסרבת להשתנות, גם כשמנסים לגשת בעדינות, גם כשההורים נותנים את כל הלב
במקרים כאלה, גם הקשר הטיפולי לא נוצר בקלות, לפעמים לא נוצר בכלל
ולמרות זאת – יש מה לעשות

מה זו הסתגרות עמידה?

זה לא פשוט הסתגרות רגילה
זו דינמיקה עמוקה שמתקיימת בין המסתגר למשפחה, ולפעמים גם בתוך כל אחד מהם
ההורים מתמקדים רק במטרה אחת: "שייצא מהחדר", "שיחזור לתפקד", ושמים בצד הכול – את עצמם, את הקשר הזוגי, את הכאב שלהם
אבל בבית יש קיפאון
המטפל שנכנס – מרגיש את זה כבר בדלת: אוויר כבד, שקט מהסוג הרועם, צעדים זהירים, דחיסות רגשית
הרבה פעמים הדינמיקה שנוצרת מערבבת תקווה עם פחד: מצד אחד רוצים עזרה, מצד שני מפחדים מהשינוי שהוא יביא

ארבע דרכים ליציאה מההסתגרות

גם כשהכול תקוע, יש סדקים דרכם אפשר להתחיל לזוז. לאורך השנים ראינו ארבע דרכי יציאה מרכזיות:

  1. קשר אינטימי עם המטפל – כשהקשר מצליח להיפתח

לעיתים, למרות כל התחזיות, נוצר חיבור בלתי צפוי בין המסתגר למטפל
צעד צעד, דרך עולמו הפנימי – משחק, תחביב, שיחה – משהו מתרכך
במקרים כאלה, הסתגרות שנראתה "עמידה" מתגלה ככזו שאפשר לעבוד איתה
הקשר הזה מאפשר התחלה חדשה, גם למסתגר וגם להורים

  1. שינוי במבנה המשפחתי – גם בלי שהמסתגר משתף פעולה

יש פעמים שבהם דווקא השינוי אצל ההורים הוא זה שמתחיל להזיז דברים
כשההורים לומדים להציב גבולות, לדבר זה עם זו, לבטא רגשות מודחקים – זה משפיע
גם אם המסתגר עדיין סגור, הבית כבר לא אותו בית
ולפעמים זה מספיק כדי שדברים יתחילו לזוז גם אצלו

  1. אקטינג אאוט – פיצוץ שיוצר תנועה

במקרים מסוימים, הלחץ המצטבר פורץ החוצה בהתנהגות קיצונית של המסתגר – התפרצות, בריחה, כעס
זו לא דרך אידיאלית, לפעמים היא כואבת ומטלטלת
אבל היא מעידה על תנועה, על נפרדות שמתעוררת
וזה שלב חשוב בדרך החוצה מההסתגרות

  1. תהליכים תת-קרקעיים – גם כשנראה ששום דבר לא משתנה

לפעמים הטיפול מסתיים בלי "הצלחה" נראית לעין
אבל חודשים אחרי – אנחנו שומעים שהמסתגר פתאום יצא לעבודה, או שהאב התחיל לדבר על רגשות בטיפול שלו
מה שנראה כקיפאון – היה בעצם תהליך שקט ועמוק, שהבשיל רק אחר כך
זו לא תמיד המלאכה שלנו לגמור – אבל היא מתחילה כשאנחנו לא מתבטלים

בין תקווה לאשליה

בהסתגרות עמידה יש פער גדול בין השקט החיצוני למה שמבעבע בפנים
זו לא רק בעיה של תפקוד – זו קריאת כאב, חוסר אמון, הסתגרות של אדם ושל מערכת שלמה
אבל גם בתוך המצבים האלה, יש תנועה
לפעמים עדינה, לפעמים גסה, לפעמים היא מתרחשת רק אצל ההורים, לפעמים רק אצל המטפל
אבל היא שם

אנחנו בהוויה לא באים לפרוץ דלתות
אנחנו באים לנשום איתכם לתוך הקיפאון, להישאר גם כשקשה, להיות עדינים וחדים כאחד
ולזכור – שגם הסתגרות עמידה, יכולה לזוז

סיכום:

בהסתגרות עמידה אין פתרונות קסם, אבל יש דרך
דרך שמכירה בכאב, מכבדת את הקצב, ויודעת שלפעמים תנועה מתחילה מתחת לפני השטח
אנחנו בהוויה כאן בדיוק בשביל זה – כדי להיכנס איתכם פנימה, ולהיות שם עד שמשהו מתחיל לזוז
גם כשהכול נדמה תקוע – אפשר להתחיל מחדש

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

או דרך הוואטסאפ